במשך תקופה ארוכה פזלתי לעבודות ליבוד וצמר גולמי, אבל איכשהו תשוקת הסריגה מילאה את כל החלל. לפני שנתיים, בהתכנסות 'שבע אבנים' למלאכות עתיקות, סוף סוף השתתפתי בסדנת עומק של ליבוד רטוב שהעבירה טל קארו הנפלאה. הרומן לא היה מיידי, ליבוד רטוב היא מלאכה שדורשת מיומנות ותרגול, אבל יצאתי משם עם תחושה של רומן חדש. כיוון שליבוד רטוב דורש סשנים ארוכים, בבית כבר היה קשה למצוא לזה הרבה זמן, אז שיניתי מסלול מחדש, רכשתי צמר ומחטי ליבוד וישבתי מול יוטיוב באדיקות בערבים ולמדתי ליבוד יבש (או ליבוד מחט, Needle Fellting). הדבקתי בחיידק את הילדים, חברות, אורחים שקפצו לסטודיו ולשמחתי בהמשך גם חלק מהסטודנטים שלי במוסררה ובויצו. לא עבר זמן רב וגם הזמנתי סיבי צמר מוליכים והתחלתי ללבד עם אלקטרוניקה (אבל זה כבר לפוסט אחר).

אחד הדברים שאני הכי אוהבת מנקודת המבט של המורה, זה לראות את המטען שהלומד מכניס לתוך היצירה שלו. ניתן לחוש מייד את השפה, אבל גם את היכולת הפיסולית או הציורית, נטייה למוטיבים וארכיטיפים מסויימים. וככה, כשמריאן הגיעה לסדנת ליבוד עם חומרים מהטבע, אפשר היה לחוש תוך שנייה את היד המיומנת (מאוד!) של מאיירת ומקעקעת וחיש מהר העסק המריא והפך לאובייקט ראש שהוא עולם ומלואו. כל מה שהייתי צריכה זה לגלגל לעברה כל מיני דוגמאות וסמפלים מהסטודיו. הטריגר הראשוני שהראיתי לה היה כובע-חיה שחיברתי בתפירה גסה משאריות דקל שמצאתי בים המלח והתחלתי ללבד עליהן (הכובע הזה עוד מחכה שאתפנה אליו…). לאחר מכן עברנו לליבוד עצמו ומשם זה כבר זרם ללא הפסקה וכמו קסם נבעו עוד ועוד דברים קסומים שבראה תחת ידיה.

תשתית

התשתית נבנתה על בובת קלקר באמצעות סיכות, עד לקבלת הצורה הבסיסית. החלקים הותאמו למידות המדויקות של הראש ונתפרו בחוט צמר.

ליבוד

הליבוד הראשוני לחימום הקנה התחיל עם חוש ההומור המאוד אופייני של מריאן – Cock ring. ליטרלי. רק בהקשר מהוגן משהו 🙂

החיות לובדו בליבוד מחט (שילוב של מחטי כוכב וספירלה), חלקן לובדו עם חומרים טבעיים כמו אצטרובלים  קטנים או בלוטים, ולאחר מכן שובצו על ה'כובע'.

כל שומרת יערות בברניגמן צריכה בובת וודו. ברור.

לסיום סיומת

לקראת סיום התהליך מצאו דרכם חלקים שונים שהסתובבו בסטודיו והתחברו בצורה אורגנית – שאריות תומכים לבנים מהדפסות תלת מימד שנראו כמו קצף ימי, קשקשי אצטרובל (ככה קוראים לזה, מסתבר) צבועים ומצוירים, נוצות טווס, חתיכות אצטרובל…

התהליך היה מלא בשמחה וצחקוקים הוליד קסם כשכל החומרים התחברו להם לכובע אחד שלם ומעורר השראה וגם בהתמכרות של מריאן לעבודה עם צמר וליבוד (היי, לזכותי יאמר שהזהרתי אותה מראש ;)…).